מה גודל טביעת הרגל שלכם? האם שמעתם את המונח "טביעת רגע אקולוגית"? מה משמעותו, ואיך הוא קשור לקיימוּת?
כתב: עידן ברנד
כל היצורים החיים זקוקים למשאבי טבע כדי לחיות. במרוצת הזמן התחלנו, בני האדם, לצרוך יותר ויותר משאבי טבע. כל אדם צורך משאבי טבע במידה שונה: יש הצורכים יותר משאבים ומייצרים יותר פסולת מאחרים, ויש הצורכים פחות משאבים ומייצרים פחות פסולת מאחרים.
האם יש לך מינוס בחשבון?
"טביעת הרגל האקולוגית" משמעותה כמה משאבים כל אחד מאיתנו צורך וכמה פסולת אנחנו מייצרים לעומת כמות המשאבים שיש בטבע, קצב התחדשותם הטבעית והיכולת של הטבע לקלוט את הפסולת שאנו מייצרים.
ב־1 באוֹקטוֹבּר 1992 פורסם לראשונה מאמר על טביעת הרגל האקולוגית. את המאמר כתבו החוקרים ויליאָם רִיס ומאתִיס ווקֶרנָגֶל. הרעיון הבסיסי הוא שכפי שבחשבון הבנק שלנו אפשר לבדוק כמה אנחנו מכניסים (מרוויחים) לעומת כמה אנו מוציאים, כך אפשר למדוד את ההשפעה שלנו על הסביבה: כמה אנו לוקחים מהטבע לעומת זמינות המשאבים.
ככל שאנחנו משתמשים במשאבי טבע, כמו מים, מזון, מקורות אנרגייה ועוד, אנו זקוקים לעוד שטחים למטרות שונות, כגון מגורים, תעשייה, אספקת המשאבים, וכן לשטחים עבור פירוק הפסולת שאנו מייצרים (עד היום כבר קיימים בכדור הארץ הרבה מאוד שטחים המלאים פסולת שאנו מייצרים; תארו לכם כמה שטחים נוספים נצטרך עבור הפסולת שלנו בעוד חמישים שנה).
כמה קרקע אנחנו באמת צורכים?
הגישה עונה על שתי שאלות עיקריות: כמה קרקע אנחנו צריכים כדי לספק את כל צרכינו ברמת חיינו הנוכחית, וכמה קרקע יש לנו באמת?
קיימות דרכים שונות לחישוב טביעת הרגל האקולוגית, אחת מהן מחלקת את השטחים לפי מטרת השטח: שטחים חקלאיים ושטחי מרעה שמשמשים לייצור מזון ובגדים; שטחי ים שמשמשים לדיג; שטחי יערות שנחוצים לקליטת הפחמן הדו־חמצני הנפלט עקב שימוש בדלקים; שטחים בנויים למגורים, לתעשייה, למסחר ועוד; שטחים פתוחים לשימור המגוון הביולוגי וכן לקליטת הפסולת.
גודל טביעת הרגל האקולוגית נמדד לפי מספר הדונמים (דונם = 1,000 מטר רבוע) של שטחים שתושבי עיר, תושבי מדינה או אדם יחיד נזקקים להם, תלוי במטרת החישוב. לדוגמה, בשנת 2003 הייתה טביעת הרגל האקולוגית הממוצעת של כל תושבי העולם 22 דונם לנפש, והשטח המוקצב לכל אחד מאיתנו בכדור הארץ הוא 18 דונם. קיימות מדינות שממוצע טביעת הרגל של תושביהן גדול הרבה יותר. לדוגמה, טביעת הרגל האקולוגית של תושבי ארצות הברית – 96 דונם לנפש, ולרשותם יש רק 47 דונם לנפש; ושל תושבי ישראל – 46 דונם לנפש, אך יש לרשותנו רק ארבעה דונם בערך לנפש!
שאלונים אישיים ברשת יענו לנו על השאלה כמה כדורי ארץ היינו צריכים אילו צרכו כל האנשים בעולם את אותה כמות של משאבים כמונו. מעניין לבדוק.
איך קיימוּת יכולה לסייע?
קיימוּת היא היכולת להמשיך לשמר ולקיים תהליך או מצב לאורך זמן רב. ככל שהאוכלוסייה גדלה, אנו זקוקים לעוד מקומות מגורים, תעשייה, אתרי פסולת, תיירות ועוד. לכן אנו צורכים יותר ויותר משאבי טבע. על פי הקיימוּת, עלינו ללמוד להשתמש במשאבי הטבע בתבונה, בלי לקחת יותר מקצב ייצורם. פיתוח בַּר־קַיָּמָה מציע דרך לנצל את משאבי הטבע לצד שמירה על הסביבה.
דוגמה לפיתוח בר־קיימה בישראל היא פארק אריאל שרון. פארק זה בנוי למעשה על הר פסולת שהיה ידוע בכינוי "חירייה" (מילה בערבית שפירושה "טוב" במובן של "טובה וברכה"; הוא נקרא כך בשל האדמה הפורייה הקיימת באזור), ובמשך עשרות שנים היה "הר הפסולת של המדינה". הוא מכיל 16 מיליון מטרים מעוקבים פסולת, כמות זו יכולה למלא את מגדלי עזריאלי 25 פעמים! הפסולת גרמה זיהום רב ושימשה סמל למפגע סביבתי, תברואתי ובטיחותי.
בשנות ה־2000 החל במקום תהליך שיקום שמבוסס על עקרונות קיימות ופיתוח בר־קיימה, וכיום הוא מרכז מבקרים. בתהליך השיקום נשאב הגז מתאן (גז חממה מסוכן שנוצר בבטן ההר בשל התפרקות הפסולת האורגנית הטמונה בו), והוא משמש להפקת אנרגייה; נעשה שימוש חוזר בפסולת שהייתה טמונה בהר ונבנו בריכות אגירה תת־קרקעיות, המשמשות לאיגום מי גשמים בחודשי החורף, לטובת השקיית הצמחייה בקיץ.
לסיכום, חשוב מאוד לנצל את המשאבים שיש לנו, לחסוך ולמחזר ככל יכולתנו, כדי שיהיו לנו יותר שטחים ומשאבים גם בעתיד.
*עידן ברנד בן 13 וחצי מקריית טבעון, אוהב מדע וחלל, לטייל בטבע, לטפל בבעלי חיים, וחשוב לו מאוד לשמור על הסביבה
