מסע בזמן, לא הרחק מכאן
שנת לימודים חדשה בפתח, ושוב אנחנו מתרגשים לקנות ציוד חדש לבית הספר, לעטוף את הספרים, לפגוש את החברים, לקוות שהמחנכת החדשה תהיה טובה לא פחות מקודמתה, שהשיעורים יהיו מעניינים, ובעיקר מקווים לשגרה רגילה של לימודים, טיולים וחוגים ללא הפרעות.
בגיליון שבידכם נחזור במכונת הזמן הדמיונית כ־2,500 שנה, לא הרחק מכאן, ליוון העתיקה. נבדוק מתי נפתחה האקדמיה הראשונה, ששמה ניתן לה בהשראת חורשה, או בעצם בהשראת גיבור מיתולוגי – כשמדובר ביוון זה לא מפתיע – ונבין שכל יסודות המתמטיקה והגאומטרייה שאנחנו לומדים בבית הספר היו ידועים כבר אז ליוונים.
ואם נמשיך להפליג עוד לאחור בזמן, נבין כיצד התפתח הכתב. אנחנו יודעים שהעברית והאנגלית מגיעות ממשפחות שפות שונות לגמרי, איך ייתכן שסדר האותיות דומה במידה רבה? מתברר ששורשים קדמונים משותפים יש גם יש.
אנחנו רגילים לקלוט מידע רב בעזרת חוש הראייה (מביטים, קוראים, צופים), אך מתברר שהמוח שלנו עלול להטעות אותנו ולגרום לנו לחשוב שראינו דבר אחר לגמרי מזה שבאמת מולנו. מהן טעויות תפיסה, מדוע הן קורות ומה אפשר ללמוד מהן?
חשוב לרכוש ידע בבית הספר, אבל בעידן האינטרנט והבינה המלאכותית זה לא מספיק. נחוץ גם לדעת מה לעשות איתו. לשם כך נדרשת תכונה חשובה: יצירתיות. חוקרים מצאו שהיצירתיות המולדת שלנו מצטמצמת עם השנים, אז איך בכל זאת אפשר להמשיך לפתח אותה?
שנה טובה ושנת לימודים פורייה,
רוני לנגרמן־זיו,
עורכת
