תה, מחברת וחתול
"את הגשם תן רק בעיתו… ותן שיחזור שוב לביתו…" שירו של שלמה ארצי שכתב אבי קורן מתנגן ביתר שאת כבר יותר משנה. והינה סתיו עבר, ועוד חורף הגיע. ואנחנו מבקשים את הגשם בעיתו ואת שובם של כל מי שטרם שבו לביתם.
גשם בעיתו הוא נושא שמעסיק את יושבי הארץ הזאת זה אלפי שנים, שכן לא תמיד הביא החורף די גשמים להרוות את השדות החקלאיים ואת האנשים, את בעלי החיים ואת הצמחים. בעבר יכלו רק להתפלל לגשם, ובעשורים האחרונים פיתחו כאן פתרונות טכנולוגיים יעילים שמאפשרים להתפיל את מי הים לשתייה ולמחזר את מי השפכים להשקיה לחקלאות.
ובעודנו יושבים בחורף בביתנו החם עם ספל תה ביד שהוכן ממים מותפלים, נבדוק עם איזו היסטוריה התה הזה מגיע אלינו: מסין הרחוקה של לפני 5,000 שנה, דרך מטעי התה בהודו ובסרי לנקה הכבושות בידי האנגלים, טקסי תה וסוגי תה שונים, ו"מסיבת התה של בוסטון" – כינוי למרי אזרחי שהביא למלחמת העצמאות של ארצות הברית. הכול בגלל תיון קטן? וזה עוד לא הכול: אם נשאר לכם עוד תה בארון, תוכלו גם לערוך איתו ניסויים מעניינים.
אם אתם נוהגים לכתוב את חוויותיכם ומחשבותיכם במחברת (או בפתקים בטלפון), דעו לכם שגם צ'רלס דרווין נהג לעשות זאת (בלי החלק של הטלפון, כמובן). אלא ששתיים ממחברותיו, שנשמרו היטב בספרייה של אוניברסיטת קיימברידג', נעלמו לפתע. חורף הוא זמן מצוין לחקר תעלומות לא פתורות, גם אתם חושבים כך?
ובעודנו יושבים בבית החם, נזכור שיש בחוץ בעלי חיים שאין להם מקום מוגן להסתתר בו מפני הקור והגשם. נפתח את הלב ונצא לדאוג לחתולי הרחוב בשכונה שלנו.
חורף נעים ושקט,
ושישובו כולם לבתיהם בשלום,
רוני לנגרמן־זיו,
עורכת
