מבן־גוריון עד איינשטיין
בצריף ירוק קטן עם גג אדום, ככל הצריפים בקיבוץ, גר ראש ממשלה. זה לא סיפור דמיוני; אכן, זה היה מקום מגוריהם של ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון ורעייתו פולה.
באחד מסיוריו של בן־גוריון ברחבי הארץ הוא פגש במקרה קבוצת צעירים שהקימה את קיבוץ שדה בוקר, התרגש וביקש להצטרף אליה עם רעייתו. הוא היה אז ראש ממשלה מכהן, מבוגר, ולא צעיר נמרץ. הוא התפטר מתפקידו, עזב את דירתו בתל אביב ועלה לנגב, לגור במדבר הקשוח בצריף קטן, ושם קרא, כתב ואירח גדולי עולם. האם אתם יכולים לדמיין ראש ממשלה שחי בצניעות כזו?
בשנותיה הראשונות של המדינה נבנה במכון ויצמן (אז מכון זיו) ברחובות המחשב הראשון בישראל, והוא היה גם אחד המחשבים האלקטרוניים הראשונים בעולם. המחשבים הראשונים היו עצומים, כל אחד בערך בגודל של חדר. מה חשב בן־גוריון על אותו מחשב? מתברר שהוא הקדים את זמנו; הוא חשש אז מאותם דברים שאנחנו חוששים מהם היום, שבעים שנה מאוחר יותר, בנוגע לבינה המלאכותית: האם יוכלו המכונות לחשוב עצמאית? והאם הן יעברו את האדם? שאל. "גדולתו (היחסית) של אדם שהוא שואל, ולפעמים גם עונה", כתב במכתבו לידידו המדען פרופ' עמוס דה־שליט.
בגיליון נובמבר נפגוש את דוד בן־גוריון וגם את המחשבים, שהלכו והתמזערו עם השנים בזכות השבבים שפותחו ושוכללו; שיפורים טכנולוגיים עוזרים לא רק למחשבים להתמזער אלא גם לחירשים לשמוע קצת יותר, בזכות שתל שבלולי שמנסה להחליף את איברי השמיעה הפגועים; נתחבר לטבע ונחקור את תהליך הפוטוסינתזה מהפן של הביולוגיה הקוונטית, ונבין כמה אנחנו רחוקים מלנצל את האנרגייה של השמש כמו שהצמחים עושים; ואם חשבנו שאנחנו המצאנו את החשמל, נגלה שהוא היה שם תמיד: יש בעלי חיים שמשדרים וקולטים בעצמם אותות חשמליים. נאכל גם קרמבו שנכין בעצמנו, תוך כדי הבנת העקרונות המדעיים המחזיקים אותו יציב, לצלילי שיריו של אריק איינשטיין, שהם חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי.
קריאה נעימה,
רוני לנגרמן־זיו,
עורכת
